חפץ חיים על ספרא, שמיני, פרשה ד ט

(ט) יכול אף הציפה. אי גרסינן "ציפי" הוא המחצלת שיושב או שוכב עליו. ואית דמפרשי ציפי צמר והיינו צמר שאינו טווי כדתניא בתוספתא דכלאים הפוקרין והציפין אין בה משום כלאים [קרבן אהרן]:

ת"ל בגד. וזה לא מיקרי בגד:

אי בגד יכול בגד גדול לבן שמטמא בזב [כצ"ל] ומטמא בנגעים. פירוש בגד גדול של ג' על ג' טפחים שהוא ראוי למדרס הזב ושיהא לבן כדי שיהא ראוי ליטמא בנגעים (כדדרשינן במסכת נגעים "בבגד צמר או בבגד פשתים" מה בגד פשתים כברייתו אף צמר כברייתו). אבל בגד גדול צבוע (שהוא מטמא בזב ואינו מטמא בנגעים), או בגד קטן שהוא מטמא בנגעים (אם יש בו שלש על שלש אצבעות) ואינו מטמא במדרס הזב, או בגד קטן צבוע שאינו מטמא בזב ולא בנגעים:

עד שאתה מרבה שביס כצ"ל:

שביס של סבכה. כדכתיב השביסים והסהרונים. והוא שעל הסבכה עושים ציור ועומד על מצחה ומקיף מאוזן אל אוזן ועליו מניחין טסי זהב וחוליות של מרגליות כמה דכתיב "את תפארת העכסים והשביסים":

סבכה. שמונח שם שער ראשה כשהיא מתקשטת:

והגילגלין. והוא גילגילין הנזכר בפרק י"א ממסכת נגעים שהיא צלצול קטן מצמר או מפשתים:

ת"ל בגד בגדיו. פירוש, דהיה יכול לכתוב "בגד" וכתב "בגדיו" לשון רבים – כל מיני בגדים, גדולים וקטנים, לבנים וצבועים:

שאר כלים. אף על פי שאינו ??? בהן אלא שנוגע בהן בשעה שהוא נושא את אבר מן החי או הנבילה כי היכי דמטמא בגדיו:

הכי גרסינן תלמוד לומר וטמא. דמילה יתירה היא דהרי בנוגע אמר "יטמא עד הערב" ולא היה לו לכתוב בנושא אלא מה שניתוסף עליו שהוא טומאת בגדים:

יכול יטמא אדם וכלי חרס. פירוש כלי חרס הרי הוא כאדם מפני שהוא רחוק לקבל טומאה כאדם הואיל ואינו מטמא מגבו וניצול בצמיד פתיל באהל המת ומציל כל מה שבתוכו:

מנין לרבות הציב וכולי. משנה היא בפרק העור והרוטב (דף קכד.) עור שיש עליו כזית בשר (במקום אחד) הנוגע בציב היוצא ממנו ובשערה שכנגדו טמא. ופירש"י ציב - רצועה ותלתל היוצא מאותו בשר ותלוי ובאותו ציב ליכא כזית אבל מעורה הוא לכזית:

ובשערה שכנגדו. היינו שער על העור שכנגד אותו בשר:

טמא. דשער והעור הוי שומר לאותו בשר ועביד מעשה יד להכניס ולהוציא הטומאה ומפיק זה בגמרא (דף קיח.) מדכתיב "יטמא" (היינו הפסוק ל"ט – "הנוגע בנבלתה יטמא") וזהו ששנינו בברייתא כאן מנין לרבות הציב היוצא היינו בציב היוצא מכזית בשר נבילה או בשער שכנגדו ואנוגע קאי ולא אנושא וצריך לומר "תלמוד לומר יטמא", וכן איתא בראב"ד: