חפץ חיים על ספרא, שמיני, פרק ו א

(א) להביא את השליל וכולי. היינו שתחב ידו במעי בהמה בחייה וחתך אבר מן הולד – מטמא משום אבר מן החי, ולא אמרינן דאין שם אבר מן החי כל זמן שלא נולד:

מלמד שמצטרפין זה עם זה. פירוש, חצי אבר מבהמה זו וחצי אבר מבהמה זו בין טמאים עם טמאים ובין טמאים עם טהורים (ראב"ד ועיין שם שמאריך בזה):

יכול יצטרפו למתים. פירוש חצי אבר מן החי מן הבהמה עם חצי זית מן המת לטמא על כל פנים טומאת אבר. תלמוד לומר "הם" דמשמע הם בעצמם ולא עם אחרים:

למתים החמורים. ר"ל דבעלמא הם חמורים שמטמאים טומאת שבעה:

עם הנבילות הקלות. שהרי שוה טומאתן ליום אחד ונאמר דיצטרף חצי אבר מן החי וחצי אבר מן הנבילה לשיעור שלם:

ת"ל הם. עוד הפעם בקרא ד"הולך על כפיו" דמיירי באבר מן המת כדלקמיה למעט דדוקא הם בעצמם ולא יצטרף חצי אבר מן החי עם חצי אבר מן הנבילה:

שלא תהא שחיטתה טהרתה. מטומאת נבילות דמקראי דלעיל הוה אמינא דרק שהשחיטה לא מהני להתירה לאכילה משום דאין לה סימני טהרה אבל על כל פנים מהני להתירה מטומאת נבילות: