חפץ חיים על ספרא, שמיני, פרשה ג ב

(ב) ימים זה ים הגדול שנאמר ולמקוה המים קרא ימים. פירוש למקוה אחד קרא ימים, ואיזהו? זה ים אוקינוס שרוב מי העולם נכנסים לתוכו. אכן באמת מאי שנא שאר ימים מים הגדול והלא אף הנחלים שוים לו. אלא הכי קאמר, אילו לא נאמר אלא "בימים" לבד הייתי אומר זה ים הגדול כענין שנאמר וכולי, והשתא דכתיב "בנחלים" שהם הנהרות כענין שנאמר "ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן" – שמעינן שכל הימים שוים לו לענין זה שמותרין על ידי סנפיר וקשקשת:

שמושכים בימות החמה ובימות הגשמים. כלומר כעין ים הגדול שנקרא "ימים" וכעין נהר גדול מארבע נהרות היוצאים מעדן שאינם פוסקים:

ואינם מושכין בימות החמה. שמתייבשין:

עד שאתה מרבה מים שבביברין. כצ"ל (וכן איתא בילקוט וכן איתא באדרת אליהו ובק"א), הם חפירות שעושין הציידין שמאספין בהם דגים והם זוחלין אבל אינם נובעין:

תלמוד לומר במים. היינו דכתיב "במים" "במים" תרי זמני לרבות כל אלו המקומות שמותרין על ידי סימני סנפיר וקשקשת. (ומה דאיתא לעיל דבבורות ומערות מותר אפילו בלא סנפיר וקשקשת – התם מפני שהם מים מכונסים במקום אחד ואינן זוחלין):

ודע עוד דאיתא בגמרא דהוא הדין הנמצאים במים שבחריצין ונעיצין שהם מים נובעין ואינם זוחלין – דינם כמו ימים ונחלים שמותרים על ידי סנפיר וקשקשת (ובלא זה אסורים). וכתב הראב"ד דהוא הדין הנמצאים בבאר מים חיים אף על פי שהוא עמוק ואין מימיו הולכין – דינו כימים ונחלים מפני שמימיו נובעין: