חפץ חיים על ספרא, שמיני, פרשה א ט

(ט) ולהבדיל בין הקודש ובין החול אלו הערכין והדמים והחרמין וההקדשות. כצ"ל [הגר"א וכן איתא בגמרא]. דוי"ו ד"ולהבדיל" מוסיף על ענין ראשון והכי קאמר: יין ושכר אל תשת בבואכם אל אוהל מועד ובבואכם להבדיל בין קודש לחול נמי אל תשת יין ושכר וכולל כל אלו הדברים דהיינ שאסורים שתויי יין לשום אותן לבעלים לפדותן דדילמא לא שיימי להו שפיר [רש"י]. והראב"ד כתב כדי שידע להפריש בדיניהם איזה ענין הוא קודש ואיזה ענין הוא חול:

אלו ההוראות. איזהו אסור ואיזהו מותר כגון איסור חלב ודם ושאר איסורין:

אלו מדרשות. שדורשין בפרקא אסור לשתויי יין שיש בהן הוראה:

אלו ההלכות. מה שהוא הלכה למשה מסיני אף על פי שהן דברים סדורים בפי החכמים שאין משיבין על ההלכה ואין דנין מהם קל וחומר ולא בנין אב – אפילו הכי אסור להורות בהן. ונפקא לן זה מ"אשר דבר השם" היינו שדיבר ה' אלינו ביד משה ולא כתבם בתורה:

הכי גרסינן ביד משה זה גמרא. והיינו ללמוד ברבים כשהוא שתוי יין דאי אפשר שלא יבין ויורנו משם:

יכול אף המשנה תלמוד לומר ולהורות. כצ"ל [הגר"א] וכן איתא בגמרא. לאפוקי משנה שאין מורין הלכה מתוך משנה הלכך מותר לשתויי יין לשנות. וגירסתנו "ביד משה – זה המקרא" טעות הוא דזה לכולי עלמא שרי כדאיתא בגמרא. ודע דבגמרא איתא דר' יוסי ב"ר יהודה מיקל אף בגמרא ואיפסקא כותיה: