חפץ חיים על ספרא, שמיני, פרשה א ח

(ח) חקת עולם לדורותיכם לרבות יציקות ובלילות וכו'. הנה לכאורה כונת הברייתא לומר שאיסור שתויי יין נוהג בכל ענינים אלו אף לחייב ע"ז מיתה אבל באמת זה אינו כדמוכח בזבחים (דף יח.) דשתוי יין ומחוסר בגדים דינן שוה וכי היכי דמחוסר בגדים אין חייב מיתה ביוצק ובולל ומניף ומגיש וקומץ ומקבל כדתנן בפרק בתרא דזבחים – הוא הדין בשתויי יין. אלא הכונה לענין חילול עבודה ור"ל דאף שאין חיוב מיתה בזה מכל מקום נתחללה עבודתו וכדמסיק שם בגמרא דילפינן גזירה שוה חוקה חוקה ממחוסר בגדים דמחלל עבודה בכל גווני ועל מחוסר בגדים יליף שם בגמרא מקרא אחרינא אכן זה התנא סובר דלא צריכין למילף זה ממחוסר בגדים דמ"חוקת עולם" דכתיב גבי שתויי יין גופא נוכל ללמוד זה דבא לרבות אף אלו דברים דמחלל עבודה והיינו דזו יהיה חוקה לעולם בכל העבודות שלא לעשות בשתויי יין:

והקטרות והזאות – אגב שיטפיה נקט דזו מעבודות שזר חייב ע"ז מיתה והוא הדין שתויי יין וכן כתב הראב"ד דזו אגב שיטפיה נקט:

תלמוד לומר ולהבדיל בין הקדש ובין החול. אלמא אם שתה ועבד לא הבדיל הקודש מן החול שכבר חילל את הקודש:

ומנין למחוסר בגדים וכו'. היינו שגם שם אם עבד חילל:

תלמוד לומר חוקת עולם. בשתויי יין ובבגדי כהונה כתיב (שמות, כט) "וחגרת אותם אבנט וגו' לחוקת עולם" וברחיצת ידים ורגלים כתיב "חק עולם":