חפץ חיים על ספרא, שמיני, מכילתא דמילואים ב מב
Chafetz Chaim on Sifra, Shemini, Mekhilta DeMiluim II 42 · חפץ חיים על ספרא · free full Hebrew text
Open in the reader →(מב) אימתי אינו יוצא ואינו מחלל הוי אומר בשעת עבודה. כלומר באיזה שעה הייתי סבור שהיה מחלל אם לא יצא שהכתוב אומר שאם לא יצא לא יחלל בעמידתו. הוי אומר בשעת עבודה – שהייתי סבור שאם הקריב אונן שיחלל עבודתו כשאר כהנים והוצרך לומר דכהן גדול מקריב אונן ואינו מחלל:
הוי אומר בשעת עבודה. ר"ל אף לא תצאו האמור כאן בשעת עבודה:
מנין לכהנים של כל הדורות. היינו 6 ודעת הרמב"ם (פ"ב מהל' ביאת מקדש ה"ה) דדין זה שייך לכל הכהנים אפילו הדיוטים מוזהרים שלא לצאת בשעת עבודה וחייבין על זה מיתה בידי שמים. לכהנים גדולים אף על פי שאינם משוחים שאם יצאו מן המקדש בשעת עבודה שהן במיתה? תלמוד לומר "כי שמן משחת השם" – ר"ל ד'משחת' יתירא קדריש ולשון משחת נופל על ריבוי בגדים ועל משיחה כדכתיב "ובגדי הקדש אשר לאהרן יהיו לבניו אחריו למשחה בהם ולמלא בם את ידם" [ראב"ד]:
עוד כתב דמאי דנתרבה מרובה בגדים להלן בפרשה אמור מ"כי נזר שמן וכולי" – שם מרבינן להיתר שאם אינו יוצא ועובד אינו מחלל, וכאן לעונש שאם יוצא ואינו עובד שהוא חייב מיתה:
עוד תירץ דשם הוקשו מרובה בגדים למשוח לענין אזהרה שבשניהם הוא עובר על "ומן המקדש לא יצא", וכאן לעונש מיתה אם עבר ויצא בשעת עבודה. (ואולי שמפני זה הוסיף הגר"א על מה דאיתא בברייתא כי שמן משחת השם עליכם תיבות להגיד מה גרם , וכונתו כמו דאיתא לקמן בפרשה אמור הלכה וי"ו זה הלשון ממש לבאר הטעם על מה אנו מרבינן מרובה בגדים כמו משוח ת"ל "כי נזר שמן משחת אלהיו עליו", וענין קדושת דבר זה גרם לאסור היציאה עליו וממילא מרובה בגדים נמי בכלל זה שעל ידי זה נמלא ידו להיות כהן גדול וכנ"ל):