חפץ חיים על ספרא, שמיני, מכילתא דמילואים ב א

(א) אם שלישי לשבת. הגר"א גריס אם שלישי לחדש, וכן משמע מסוף דברי הברייתא:

אם שלישי למנין. היינו למנין ימי הפרישה:

כשהוא אומר כי ביום השלישי. פירוש, מתחילה כתב "היו נכונים לשלשת ימים...כי ביום השלישי ירד ה' וגו'" מוכח שזה אמר משה ביום שציוה שיפרשו ג' ימים "כי ביום השלישי" – שמע מינה שזהו שלישי למנין. ועל כן מה שכתב אחר כך "ויהי ביום השלישי בהיות הבקר" על כרחך שלישי למנין ימי הפרישה:

שהוא בחודש. טעות סופר וצ"ל "שאינו בחודש" [הגר"א]. ר"ל שאינו לחשבון ימי החודש. ולא רצה להגיה "שהוא ששה בחודש" משום דאית בזה פלוגתא אם היה בששי או בשביעי:

אם שמיני למנין. ימי המילואים:

ראשון למעשה בראשית. באחד בשבת היה ראש חדש ניסן ובניסן נברא העולם:

ראשון לנשיאים. אותו היום התחילו להקריב קרבניהם:

ראשון לכהונה. כי מקודם היה העבודה בבכורות ובשבעת ימי המילואים היה משה עובד עבודה:

ראשון לעבודה. באותו היום התחילו להקריב תמידין וכל קרבנות צבור:

ראשון לאכילת קדשים. רש"י פירש (שבת פז, ב) היינו במקום מיוחד, ועד עכשיו [ר"ל קודם שהוקם המשכן שלא היו אז דין ג' מחנות] היו נאכלים בכל מקום. ולשון "לאכילת קדשים" דחוק דמשמע לעצם אכילה. והראב"ד פירש דהיינו לאכילת קדשי קדשים מבשר חטאות ושירי מנחות דזה לא קרבו בבמות מתחלה:

והגר"א גרס "לשחיטת צפון", דמתחלה כשקרבו בבמות הלא ידוע דאין צפון בבמה (עיין זבחים דף ק"ב). וכן היה גירסא זו לפני התוספות בתורת כהנים (עיין שבת דף פ"ז:) בתוספות שם: