חפץ חיים על ספרא, שמיני, פרק ה ט

(ט) ארבה זה גובאי. איתא בגמרא דמי ששנה ברייתא זו לא שנה ברייתא הקודמת. דלברייתא הקודמת בעינן רק שיהיה לו ד' סימנין הנ"ל ואפילו אם הוא ראשו ארוך גם כן מותר. ולברייתא זו בעינן דוקא שלא יהיה ראשו ארוך לבד ד' סימנים הנ"ל והיינו דקאמר הכא ארבה זה גובאי למעוטי ראשו ארוך:

חרגול זה נפול וכולי. כולן מיני חגבים הם:

צפורת כרמים. מין ארבה דאין לו גבחת כמו לארבה:

יוחנא. מין סלעם דיש לו גבחת:

והצדיא. מיותר [הגר"א] דהתנא לא חשב רק ד' דברים. וגם בגמרא ליתא:

ואת הערצוביא. מין חרגול שיש לו זנב. ולשנים הראשונים אין זנב:

ואת הארזבונית. מין חגב: