חפץ חיים על ספרא, שמיני, פרק ה ז

(ז) כל שרץ העוף וגו'. עכשיו מדבר במיני חגבים שהן נקראים "שרץ העוף" אודות סימני טהרתם:

יכול הכל יהא מותר. ונפרש לקרא הכי: אך את זה תאכלו וגו' כל אשר לו כרעים ממעל לרגליו וגומר, דבזה הסימן לבד יהא מותר:

אין לי אלא אלו בלבד. דהוה ליה כלל ופרט ואין בכלל אלא מה שבפרט:

הא כיצד? ‎‎ . פירוש: מנין נדע איזה הוא הטהור מהם, הריני למד הסתום מהמפורש: