חפץ חיים על ספרא, שמיני, פרק ד יב

(יב) טמאים לאסור וכולי. היינו טמאים הכתוב בפרשה ראה (כן מוכח באדרת אליהו):

צירן ורוטבן וקיפה. תבלין והכי איתא בחולין (דף קכ.). וכל אלו אסורים מפני תערובת איסור שבהן (ראב"ד):

הן צריך לומר הם :

פרט שאין בהם בנותן טעם. דהם משמע כפי מה שהם לאפוקי אם נכנס מהם באיזה דבר מעט מן המעט שאין בהם בנותן טעם לא חשיבי ובטלי:

לכם מותרים הם בהנאה. ר"ל דיעבד אם נזדמנו כגון צייד שצד טמאים וטהורים או שנפלו לו בירושה או שנתנו לו במתנה. אבל לכתחלה אסור לעשות בהם סחורה והכי איתא בפסחים פ"ב: