חפץ חיים על ספרא, שמיני, פרק יב א

(א) להוציא את היתושין שבכליסין. כלמר שהן מותרין דלאו שורץ על הארץ נינהו ומוקים לה בחולין (דף סז:) דאיתלע פרי לאחר תלישה אבל בעוד שהיא מחוברת אסורה מן התורה וכדלקמיה בסוף הלכה ב':

את המאכיל. הקטן כאוכל הוא עצמו [ראב"ד]. וכן משמע ביבמות (דף קיד.) אלא דשם נפקא ליה מ"לא תאכלום" - קרי ביה לא תאכילום, ועי"ש ברש"י: