חפץ חיים על ספרא, מצורע, פרשה ה יב

(יב) אפילו חבילי עצים וכו'. שאין מקבלין טומאה:

הכי גרסינן ר"ש אומר עסק הוא לפנוי. ר"ש כר' יהודה ס"ל ולפרושי טעמא דר' יהודה אתי כלומר שלא אמרה תורה "ופנו את הבית" אלא להתעסק בפינוי ושמא בין כך ובין כך ילך לו הנגע מן הבית או יכהה מירקרק או מאדמדם לשאר מראה ירוק ואדום על ידי תשובתו של בעל הבית:

א"ר מאיר וכי מה מיטמי ליה וכו'. ר"מ לית ליה דר' יהודה ודר"ש ולא ימתין לו הכהן לחבילי עצים וחבילי קנים ולא לכל דבר שאינו מקבל טומאה אלא לכלים המקבלים טומאה:

אם כן חסה התורה על ממון הבזוי. פי' שלא לאבדו מיד כי כלי חרס כיון שנטמא מיד הוא אבוד לטהרות שאין לו טבילה במקוה. וא"ת הרי ביתו ממון החביב ולא חסה עליו התורה לנתצו – התם לאחר ג' שבועות הוא וכיון שהיה לו לחזור בתשובה ולא חזר ינתץ את ביתו אבל טומאת כלי חרס אם אינו ממתין לפנוי מיד יהא אבוד והתורה חסה עליו שמא יחזור בו: