חפץ חיים על ספרא, מצורע, פרשה א ז

(ז) והלא דין הוא. ולמה צריך קרא לזה:

ואין סימנים מיטמים עמו. היינו שגם סימני טומאה סר ממנו:

מי שטיהר וסימנים מיטמים עמו. היינו מי שפרח הצרעת בכולו דהוא טהור אף שיהיה סימני טומאה בו:

הרי שעמד בו שני שבועות יוכיח וכו'. היינו כשנטהר מתוך הסגר, שהוסגר שני שבועות ועמד הנגע בלא סימני טומאה, שטהור. ועם היות שעדיין נשאר לו סימני טומאה אשר בעבורו היה מוסגר כגון שאת או ספחת או בהרת, ולא ניטהר אלא משום דלא פשה אבל הנגע עמד בעיניו, ועם כל זה אינו צריך לטהרתו צפרין כדתנן בפ"ב דכריתות: