חפץ חיים על ספרא, מצורע, פרק ה ד

(ד) והבא אל הבית כשיכנס ראשו ורובו. דבציר מהכי לא מקרי ביאה:

לא ימים שקלף את נגעו. פי' שאם קלף את נגעו בתוך ימי הסגרו והשליכו לחוץ אף על פי שעבר עליו בלאו כדאיתא בספרי בפרשת השמר בנגע הצרעת אפילו הכי הבא אל תוכו לא נטמא בו:

יכול שאני מוציא את המוחלט שקלף נגעו. מוחלט הוא הנגמר דינו לחליצה אם קלף אותם האבנים והשליך מקום הנגע בחוץ עדיין הבית טמא שהרי כל אותם האבנים שהיה בהם הנגע טמאות והעפר שבסביבותיהם טמא (הראב"ד) ועי"ש שהאריך הרבה בזה: