חפץ חיים על ספרא, מצורע, פרק ב ז

(ז) מביא קרבנותיו. הר"ש בפי"ד משנה ז' גרס "לא יביא" וכן גם דעת הרמב"ם בפ"ו דנזיר בפירושו למשנה וכן הוא דעת התוספות שם בדף מ"ד ע"ב ד"ה ומגלח, שאם גילח המצורע בשמיני יביא קרבנו בתשיעי וכן הוא גם כן דעת הגר"א בהגהותיו. ועתה נבאר דברי הברייתא לא יביא קרבנותיו בו ביום אלא למחר בתשיעי כמו שאם גילח בשביעי קרבנותיו למחר:

מה בין זה. לנזיר טמא ששמעתי ממך שאם גילח בשמיני יביא קרבנותיו בו ביום כדאיתא בנזיר פ"ו במשנה (דף מד:):

טהרתו תלויה בימים. פי' שאם היזה בשלישי ובשביעי על טומאתו וטבל והעריב שמשו נטהר לגמרי מדכתיב "וגילח ראשו ביום טהרתו" משמע שטהרתו תלוייה בימיו והגילוח אף דלכתחלה מצוה לגלח בשביעי אין הטהרה תלויה בכך ויכול לגלח בדיעבד ליום מחר וא"צ טבילה אחר תגלחתו וע"כ יביא תיכף קרבנותיו:

ומצורע טהרתו תלויה בתגלחתו. שקודם שגילח הטבילה כמאן דליתא דמיא מדכתיב "והיה ביום השביעי יגלח את כל שערו" והדר "ורחץ את בשרו במים וטהר", ולכן אם גילח בשמיני צריך לחזור ולטבול ולהעריב שמשו וע"כ אינו יכול להביא קרבנותיו בו ביום אלא בתשיעי: