חפץ חיים על ספרא, מצורע, פרק ב ו

(ו) ותגלחתן מצוה. בגמרא מקשה פשיטא דהא קראי כתיב ומשני מהו דתימא משום עבורי שער הוא ואפילו סך נשא (סם המשיר השער) קמ"ל דעצם הגילוח הוא מצוה:

הנזיר. דכתיב "וגילח את ראש שער נזרו":

והמצורע. דכתיב "וגלח את כל שערו":

והלוים. דכתיב "והעבירו תער על כל בשרם":

וכולן שגלחו שלא בתער וכו'. בנזיר (דף מ.) מייתי לה ודריש התם מקראי דבעי תער ולעכב בשתים: