חפץ חיים על ספרא, קדושים, פרשה ב ט

(ט) איש פלוני גבור הוא והוא אינו גבור. רבים נתקשו בזה דמאי עשק שייך בזה כשמשבחו בדבר שאין בו. והר"ש משנ"ץ תירץ קצת כגון שמתבייש בדבר שאומרין עליו ואין בו. וכן כה"ג בחכמה ועושר שהוא איש עני ואומר עליו שהוא העשיר שבעיר. ויצוייר עוד כגון שמקלקלו במה שהוא משבחו וכידוע שאדם מחוייב להטיב לחבירו במה שחננו ה', הן בחכמה והן בגבורה והן בעושר, אבל מכל מקום רק לפי מה שיש ביכולתו ולא יותר. בעושר לענין צדקה וכן לצרכי העיר אינו מחוייב ליתן האדם שדחוק לו בפרנסתו כמו העשיר וכשהוא מפרסמו לעשיר ממילא מתבזה על ידי זה ובא על ידי זה לידי חירופין וגם לפעמים להפסד ממון ויצוייר גם כן לענין גבורה שהרבה טוב לאדם יותר בין האומות כשהוא איש חלש מכשהוא גבור. וכן לענין חכמה יצוייר גם כן ואין כאן מקום להאריך:

אף עושק דבר של ממון ואיזה וכו'. פי' מה הדבר שיהיה זולת גזילה כובש ממון חבירו:

הכובש שכר שכיר. שאינו גודל ממנו דבר אלא כובש על ממונו שבידו:

אין לי אלא שכר האדם. פי' אילו אמר קרא "לא תלין שכר שכיר" לא היה לו לומר דעובר על לאו זה אלא שכירות האדם כאשר שכר עצמו שהוא יקרא 'שכיר':

מנין שכר הבהמות והכלים. אם השכיר לו בהמתו וכליו שאם הלין השכירות אצלו עובר על לאו זה:

שכר הקרקעות. אם השכיר לו קרקע והלין שכרו:

תלמוד לומר פעולת. כל שפעולתו אתך אפילו בהמה וכלים: