חפץ חיים על ספרא, קדושים, פרק א ז

(ז) אין לי אלא קוצר. בכלי, תולש ביד, וקוטף הוא העוקר עם השרשים:

תלמוד לומר לקצור. "לא תכלה פאת שדך לקצור", והאי "לקצור" הוא מלה יתירה לרבות תולש:

תלמוד לומר קצירך. "ולקט קצירך" דהו"ל למכתב "ולקט לא תלקט":

תלמוד לומר ארצכם. שמורה כל מה שבארץ:

אילנות. שפרים אינם בארץ מנין:

תלמוד לומר שדך. דשם 'שדה' יאמר על שדה אילנות גם כן:

שהוא אוכל. למעוטי ספיחי סטיס וקוצה שהם מיני צבעים ואינן בכלל אוכל:

ונשמר. למעוטי הפקר מי שזכה בהן אינו חייב בפאה:

וגידולו מן הארץ. למעוטי כמהין ופטריות דהן גדלים מן האויר:

ולקיטתו כאחת. דהיינו בזמן אחד למעוטי תאנה שאינם נגמרין בזמן אחד:

ומכניסו לקיום. למעוטי ירק שאין מכניסן לאוצר שיתקיימו:

והתבואה והקיטניות בכלל הזה. פי' שיש בהם כל החמשה דברים הנ"ל לחיוב: