חפץ חיים על ספרא, קדושים, פרק א ו

(ו) ובקוצרכם וכו'. מדלא כתיב "ובהקצר קציר ארצכם" אלא "ובקוצרכם" פרט לשקצרוהו לסטים שאינו חייב בפאה לפי שאין חיוב פאה אלא במחובר וזה כבר נקצר ולא קצרוהו בעליו להתחייב בפאה:

קירסמוה נמלים. דהכריחתו הנמלים קנה השיבולת מלמטה והוא מלשון "יכרסמנה", ומתחלף כ"ף בקו"ף שהם ממוצא אחד:

שברתה הרוח. שאין כאן קצירה כלל:

ובקוצרכם פרט לשקצרוהו עכו"ם. זה גם כן נתמעט ממילת "ובקוצרכם" דמשמע דאתם הקוצרים לעצמכם ולא נכרי הקוצר לעצמו אפילו נתן אחר כך התבואה לישראל במתנה, הואיל דבעת הקצירה לא הוטל עליה חיוב פאה. וכן לקט דכתיב "ולקט קצירך" דמשמע דוקא מקצירך:

מכאן אמרו עכו"ם שקצר שדהו וכו'. דהיינו הך דלעיל הואיל דבעת הקצירה עכו"ם היה – לא הוטל עליה החיוב. וגבי שכחה כתיב גם כן "כי תקצור קצירך" – פרט לשקצרה עכו"ם:

אלא בשעת העימור. כשמוליכין העמרים ממקום למקום כדכתיב "ושכחת עומר בשדה" וזה בשעת שכחה גר היה. ובירושלמי מפרש טעמא דרבנן דפליגי אר' יהודה דכתיב "ושכחת עומר בשדה" לרבות שכחת קמה וכיון שחיברן הכתוב יחד למדנו שלא יתחייב בשכחת עמרין אלא מי שנתחייב בשכחת קמה וזה שבשעת קמה היה עכו"ם ולא נתחייב בשכחה גם משכחת עמרין פטור אף על פי שהיה אז גר: