חפץ חיים על ספרא, קדושים, פרק י יב

(יב) בכולן הוא אומר שכיבה. בכל העריות שבפרשה זו, בכלתו ודודתו בזכור ובבהמה:

וכאן. באשה אמה בקרובות הנאסרות לו מחמת אשתו נאמר קיחה ואיש כי יקח את אשה ואת אמה, ואשה אל אחותה לא תקח:

דרך ליקוחין. כשהיתה ראשונה לקוחה לו חייב על השניה כשבא עליה דבשנייה ליכא ליקוחין דהא לא תפסי בה קידושין:

מכאן אמרו. במסכת יבמות פרק י"א:

נושאין על האנוסה. אם אנס אשה מותר ליקח בתה ואמה ואחותה:

והאונס והמפתה על הנשואה. כגון דנשא אשה ואנס או פתה את בתה חייב עליה ובגמרא דיבמות פריך אלא מעתה גבי אחותו דכתיב "ואיש אשר יקח את אחותו בת אביו וכו'" הכא נמי דרך קיחה אסור דרך שכיבה שרי? ומשני ליקוחין כתיבי בתורה סתם, הראוי לקיחה קיחה, הראוי לשכיבה שכיבה. וע"כ בזה דליכא למימר לקיחה ממש אסור שכיבה: