חפץ חיים על ספרא, קדושים, פרק י יא

(יא) אף הקטן במשמע. מדלא כתיב איש לא חילק בנשכבים בין גדול בין קטן להתחייב השוכב עליו:

ששני משכבות באשה. ושוין זה בזה לחייב בכל עריות כדרכה ושלא כדרכה:

הרי זה בא ללמד. על הזכר שחייב אפילו שלא כדרכה:

ונמצא למד. דלמשכב זכור לא איצטריך קרא דפשיטא לן דכל משכב זכור שלא כדרכה היא אלא האי משכבי לאשמועינן אתא דהבא על אשה בין כדרכה בין שלא כדרכה חייב:

וגם קדש היה בארץ. מה קדש האמור כאן יש בו תועבה אף ב"לא יהיה קדש" יש בו תועבה. והדר גמרינן תועבה האמור ב"לא יהיה קדש" מתועבה האמור במשכב זכור דכתיב "אשר ישכב את זכר משכבי אשה תועבה עשו שניהם דמיהם בם", מה תועבה האמור שם אף נשכב במשמע אף בלא יהיה קדש גם כן הכי:

קרי ביה תשכב. היינו מבנין נפעל תִשָכֵב:

היו בכלל כל העריות. דכלל כל עריות אקרי תועבה דכתיב "כי את כל התועבות האל עשו אנשי הארץ" ומשכב זכור והבהמה איתנהו בכללן דבהדייהו כתיבי והרי הכתוב הוציאן מכללן וקראן תועבה בפ"ע דכתיב בפרשת אחרי מות "ואת זכר לא תשכב משכבי אשה תועבה היא" וסמיך ליה "ובכל בהמה לא תתן שכבתך ואשה לא תעמוד לפני בהמה לרבעה תבל הוא", וזה הוא גם כן כמו תעבה לומר לך מה אלו וכו':

אף כל וכו'. לכאורה הלא כתיב בהדיא בסוף פרשת אחרי על כל עריות "אל תטמאו בכל אלה כי בכל אלה נטמאו הגוים וגו' ואפקוד עונה עליה וגו' כי את כל התועבות האל עשו אנשי הארץ וגו'", וי"ל דהוה אמינא דוקא עבור כל התועבות נגלו ממקומם ולא עבור אחד מהם וממילא גם כן לכלל ישראל דוקא אם ח"ו יעברו על הכל, לכן אמר דהלא משכב זכור ובהמה הם בכלל כל עריות, שעל כולן כתיב "תועבה", והוציאן הכתוב מכללן שכתוב עליהן "תועבה" בפרט ללמדך שבשיל אלו בלבד שעברו מחובים היו לגלות ממקומם. וזו מדה בתורה כל דבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל ללמד לא על עצמו בלבד יצא אלא למד על הכלל כולו יצא, שעל כל אחד מהעריות מחוייבים היו לגלות ממקומם ומה שכתוב בפרשה "אל תטאמו בכל אלה ולא תעשו מכל התועבות האלו" היינו בין כולן ובין במקצתן וכדאיתא לעיל בסוף פרשת אחרי: