חפץ חיים על ספרא, אמור, פרשה ז יב

(יב) חרוץ. כמו חריצין ונעוצין שנראה מקומו חסר:

ריס של עיניו. היינו עפעף של עין אחת:

שניקב ושנפגם. תרוויהו יש על ידם חסרון ונסדק אין בו חסרון. ושיעור הפגימה כדי חגירת צפורן:

חוטיו החיצונית. רמב"ם פירש שהם שני החוטין הבולטין בגופו של חיך קרוב לשיפוי כובע והם נראים לעין בשעה שפותח את פיו והפנימיות הן הפיקות ולהן קרא ר' חנינא מתאימות מפני שהן מזדווגות ורש"י פירש חיטיו החצונית הם שיניו שבאמצע הפה:

ושנגממו. נימוקו ולא נשאר מהם אלא רושם מעט ואינם בולטות כמו שרגילים להיות. והפנימיות שינים הגדולים שקורין משילי"ש שנעקרו לגמרי ואז הוי מום:

המתאימות. לרש"י הם שינים הגדולים שאחת נראית כשתים המתאימות כתאומות ומשם ולפנים אינו נחשב מום אליבא דכולי עלמא והמחלוקת הוא במתאימות עצמן שלתנא קמא אם נעקרו לגמרי הוי מום, ור"ח אמר שהן עצמן כלפנים והוי מום שבסתר ואינו מום אפילו נעקרו: