חפץ חיים על ספרא, אמור, פרשה ד א

(א) אלא הפרשה. שיפרשו מקדשים בימי טומאתן:

על קדשי בני ישראל חייבים וכו'. מדכתיב "מקדשי בני ישראל" ולא כתיב "מן הקדשים" אתי למעט דדוקא על קדשי בני ישראל חייב כשאוכלן בטומאה, לאפוקי קדשי עכו"ם דקיימא לן שמקבלין מהם נדרים ונדבות כישראל, אין חייב כשיאכלן בטומאה ופגול ונותר כדלקמן דיליף נותר חלול חלול מטומאה, כתיב כאן "ולא יחללו" וכתיב גבי נותר "כי את קודש ה' חלל". ופגול יליף עון עון מנותר דכתיב גבי נותר "ואוכליו עונו ישא" וגבי פיגול כתיב "והנפש האוכלת ממנו עונה תשא":

קדשי עצמן. דאהרן ובניו:

תלמוד לומר אשר הם מקדישים לי. דאי לאו הכי הו"ל למכתב "וינזרו מקדשי בני ישראל אשר הם מקדישים לי ולא יחללו את שם קדשי", אלא ודאי דהוא ענין בפני עצמו וקאי על אהרן ובניו על קדשי עצמן:

לרבות את כולה. דמקדשי כולם צריך ליזהר: