חפץ חיים על ספרא, אמור, פרשה ג ג

(ג) ושאר כל הקרבנות מנין. כגון מוספין ושעירי הרגלים:

ומנין אמורי חטאת ואשם. דאי מלחם אימא עולה דכולה כליל דומיא דתמיד אבל אימורין אימא נשתרו בבעל מום. תלמוד לומר "לא יגש להקריב", ד"לא יקריב" היל"ל, ואמר "לא יגש להקריב" לרבות כל דבר הנקרב:

מנין היציקות והבלילות. וא"ת והא אמרינן בהקומץ (מנחות כ, א) לא יצק כהן אלא זר כשר, ומשמע דהוא הדין לכתחלה יכול לעשות, והכא פסלינן בעל מום לכתחלה. וי"ל דהכא ר' שמעון הוא דחשיב להו להני גבי עבודות המסורות לבני אהרן אבל לרבנן אין הכי נמי דכשר זר והוא הדין בעל מום:

והקמיצות והקטרות. כתב הראב"ד שיגרא דלישנא הוא דהא קתני לעיל הקומץ והקטורת, והקטרת אימורין נמי תנינהי לעיל:

והזיות. היינו בהזאת לוג שמן של מצורע, דאי בהזאת הדם כבר איתרבי למעלה. והגר"א מחקו:

שהוא עבודה. דהיינו הקטרת אימורין כדכתיב "לחמי לאישי", אי נמי "לחם אשה":

אף כל שהיא עבודה יצאו היציקות והבלילות התנופות וההגשות שאינן עבודה. שהרי אם לא יצק ולא בלל ולא הניף ולא הגיש - כשר, כדאיתא במנחות (דף יח.):