חפץ חיים על ספרא, אמור, פרשה ב ז

(ז) הוא ולא המלך הוא ולא הנזיר. קאי אמאי דכתיב "והוא אשה בבתוליה יקח", ומלת "והוא" יתירא, ואתי למעוטי מלך ונזיר, והיינו אף על פי שיש נזר על ראש המלך וכן בנזיר כתיב ביה "כי נזר אלהיו על ראשו" – אפילו הכי מותרין בבעולה וגרושה וכדומה:

הוא לרבות כהן משוח מלחמה. דרש ליה מן וי"ו ד"והוא", דאתי לרבות (קרבן אהרן):

פרט לבוגרת שכלו בתוליה. איתא ביבמות (דף נט.) דבקראי פליגי, ת"ק סבר אי הוי כתיב "בתולה יקח" מקצת בתולה משמע ומישתרי בוגרת, השתא דכתיב "בתוליה" מתסרא בוגרת דבעינן כל בתוליה. ור"א ור"ש סברי אי הוי כתיב "בתולה" שלימה משמע ומתסרא בוגרת, השתא דכתיב "בתוליה" אפילו מקצת מבתוליה ומתרבי בוגרת: