חפץ חיים על ספרא, אמור, פרשה ב ו

(ו) ומנין אם עבד כה"ג בהיותו אונן עבודתו כשרה.

תלמוד לומר ולא יחלל. דאם ר"ל דביציאתו מן המקדש הוא מחלל והכונה שלא יצא כי יחלל – היה לו לומר "לא יצא כי יחלל", אלא לאו דהוא מילתא באנפי נפשיה וה"ק – מן המקדש לא יצא אחר המת כלל ובהיותו במקדש אם רצה לעבוד רשאי לפי שהוא לא יחלל העבודה אם יעבוד בהיותו אונן. ומדהוצרך להתיר זה בכה"ג משמע דכהן הדיוט אם עבד אונן חילל ועבודתו פסולה (קרבן אהרן):

מרובה בגדים מנין. שגם עליה יש אזהרה "ומן המקדש לא יצא" (והוא הדין שעובד כשהוא אונן):

הכי גרסינן תלמוד לומר כי נזר שמן משחת אלהיו עליו אני ה' להגיד מה גרם . [וכן איתא בילקוט]. והיינו שענין קדושת דבר זה גרם לאסור היציאה עליו ומרובה בגדים נמי בכלל זה דהא כתיב "כי נזר" והיינו ציץ שהיא אחד משמונה בגדים (הר"ש משנץ). וראב"ד פירש לעיל בפרשת שמיני דמשחת כולל נמי מרובה בגדים כדכתיב "ובגדי הקודש אשר לאהרן יהיו לבניו אחריו למשחה בהם ולמלא בם את ידם":