חפץ חיים על ספרא, אמור, פרשה א ג

(ג) כל הטומאות. כגון כזית בשר ועצם כשעורה וכל הני דקתני באהלות פ"ד (משנה, אהלות ד):

תלמוד לומר ואמרת אליהם לרבות וכו'. היינו מריבוי הכתוב שיאמר אליהם עוד אמירות לפרוש מעניני טומאת המת. והגירסא הנכונה כגירסת הגר"א "תלמוד לומר לנפש" (וכן הוא גירסת הרמב"ן בספר תורת האדם), והיינו מן למ"ד של "לנפש", דהו"ל למיכתב "על נפש לא יטמא בעמיו" כמו דכתיב לקמהי אצל כהן גדול, וממילא הוה ידעינן לפרוש מדם המת. ומדכתיב "לנפש" מרבינן כל המצטרף לנפש המת:

בזמן שעמיו שם. שיש שם בני ישראל שיתעסקו עמו לקברו: