חפץ חיים על ספרא, אמור, פרשה יב ט

(ט) אם אין עולה אין מנחה. דהאי מנחה מכח העולה הקודמת היא באה שהצריך הכתוב להעולה להביא אח"כ מנחתה השייך לה:

פסולה. שהרי דם הזבח מתירה וקודם דם הזבח אינה קדושה ליקרב. ודוקא כשקדמה המנחה לזריקת דם העולה אבל אם קדמה להקטרת האיברים של העולה – כשרה בדיעבד (כן מוכח ביומא (דף לג:) דהטעם שם רק שלא יהא דבר קודם לתמיד של שחר וזהו רק לכתחלה כדאיתא במנחות דף מ"ט):

אם אין זבח אין נסכים. הטעם גם כן כנ"ל:

שאם קדמו נסכים לזבחים פסולין. דאין נסכין מתקדשין אלא בזביחה:

אינו חייב באחריותו. ר"ל שעבר זמנו ואינו יכול להביא קרבן אחר בשבילו:

יכול לא יהיו חייבים באחריות נסכים. דהיינו שגם זה לא יוכל להביא למחר כיון שהם באים בגלל הזבח:

הכי גרסינן ת"ל ומנחתם ונסכיהם בלילה ומנחתם ונסכיהם למחר. [קרבן אהרן והגר"א וכן הוא בגמרא] ומנחתם ונסכיהם יתירא דקרבנות החג קדריש ללמד שאין לנסכים זמן קבוע שיכול להביאן אף בלילה ואף למחר: