חפץ חיים על ספרא, אמור, פרשה י יא

(יא) חוקת עולם לבית עולמים. דבקרא כתיב עד הביאכם את קרבן אלהיכם חוקת עולם לדורותיכם, ומבאר דהאי חוקת עולם היינו שקרבן העומר הוא עף בבהמ"ק ולא דוקא במשכן. והר"ש מפרש דאתי לאפוקי במה שבבמה אינו נוהג עומר ואפילו למ"ד יש מנחה בבמה אין עומר בבמה:

שינהוג הדבר לדורות. לא לדור המדבר בלבד, ור"ש פירש דרבותא היא דנוהג אפילו בשביעית ולא תימא לאכלה אמר רחמנא ולא לשריפה עיין בכורות י"ב (בכורות יב, א):

ג' דברים תלוים בארץ. פי' שהוא חובת קרקע ובעלמא דבר שהוא חובת קרקע אינה נוהגת אלא בארץ, ואף על פי כן אלו ג' דברים נוהגים אף בחו"ל:

בכל מקום. מדכתיב בכל מושבותיכם, ומשמע כל מקום שאתם יושבים:

הערלה הלכה. למשה מסיני:

והכלאים מדברי סופרים. דוקא כלאי הכרם כיון דבארץ חמירי ואסירי בהנאה מן התורה - בחו"ל גזרו בהו רבנן, אבל כלאי זרעים דבארץ שרו בהנאה - בחו"ל לא גזרו בהו רבנן, והרכבת האילן אסורה בחו"ל מן התורה דכתיב "בהמתך לא תרביע כלאים שדך לא תזרע כלאים", מה בהמתך בהרבעה אף שדך בהרכבה, ומה בהמתך בין בארץ ובין בחו"ל, דחובת הגוף היא, אף שדך בהרכבה בין בארץ ובין בחו"ל (קידושין לט, א):