חפץ חיים על ספרא, אמור, פרק ז יב

(יב) מנין שאין מקבלים שקלים מן העכו"ם וכו'. הוא כונה שניה בפסוק דלא מיירי כלל לענין מומין:

ת"ל מכל אלה. והוא קאי על כל הפרשה דמיירי גם בתמימים וא"א לומר שלא נקבל מהם כלל דהא מרבינן לעיל מאיש איש וע"כ דשם הוא לבד מקרבנות צבור:

ומנין שהנקיבות בסירוס. דהיינו שלא יחתוך האם שלה כדי שלא תלד:

ת"ל כי משחתם בהם. וקאי זה גם על מה שכתב "בארצכם לא תעשו" דהיינו לסרס אותם כי על ידי זה היא משחית אותם וחיתוך האם גם כן בכלל השחתה הוא:

ר"י אומר בהם אין נקיבות בסירוס. ד"בהם" משמע דיהיה מינכר השחתה בהם לאפוקי בנקיבות על ידי חיתוך האם אין מינכר כלל מלמעלה: