חפץ חיים על ספרא, אמור, פרק ז יא

(יא) אלא שלא יקריב. המעוך וכתות כבר:

שלא יעשו. שלא יהיו מסרסים הבהמות:

ת"ל לא תעשו. דעשייה זו להקרבה לא איצטריכא דהא כבר אמר לא תקריבו אלא להורות שלא יעשה המעיכה והכתיתה:

אלא תמימים. דעל ידי זה יפסלם להקרבה בעלי מומים מנין דבלאו הכי לא חזו להקרבה:

ת"ל לא תעשו. דסתמא כתיב ובכל גוונא אסור:

אין לי אלא בהמה. דרישיה דקרא בבהמה הראויה ליקרב משתעי:

ת"ל בארצכם. שמשמעו כל שבארצכם לא תעשו זה וחיה ועוף וכן בהמה טמאה בכלל מה שבארצכם הוא:

בכל מקום שאתם. מדלא כתיב "ובארצכם לא יעשה" דהיה דבר התלוי בארץ אלא "לא תעשו" הטיל הכתוב דבר זה על האדם והוא חובת הגוף ונוהגת אף בחוץ לארץ:

ת"ל ובכם. היינו מדלא דכתיב "ובארץ לא תעשו" צרף אות ו' ב' מהתחלת התיבה עם אות כ' ם' מסוף התיבה, דגורעין ומוסיפין ודורשין הוי תיבת ובכם :