חפץ חיים על ספרא, אמור, פרק ו ו

(ו) תלמוד לומר ונתן לכהן את הקודש. הוה אמינא ד"הקודש" משמע הקודש שאכל וזה אי אפשר שכבר אכלו, אלא הכונה ממינו שאין משלמין רק ממינו:

לפיכך וכו'. פי' מפני שאינו יכול לשלם ממין על שאינו מינו אם אכל בשנה השביעית קישואין של תרומה של ערב שביעית ואין קישואין של ששית מצויין לשלם מהן דכבר נתקשו ולא חזו לאכילה ומין אחר אין יכול לשלם ומשל שביעית בעצמו אינו יכול לשלם דאסור לפרוע חובו מפירות שביעית כדאמרינן בפרק בתרא דעכו"ם מפני שהן הפקר לכל, ולפיכך צריך להמתין עד מוצאי שביעית וישלם:

משלמין ממין על שאינו מינו. דהוא מוכיח מן המקרא להיפך "ונתן לכהן את הקודש" - כל שהוא ראוי להיות קודש, וגם זה ראוי להיות קודש (שם בפ"ו דתרומות):