חפץ חיים על ספרא, אמור, פרק ו ד

(ד) פרט למזיד. שאינו משלם חומש ומיירי בשלא התרו בו, דאי התרו ביה מחייב מלקות משום "וכל זר לא יאכל קודש" וקיי"ל דאינו לוקה ומשלם ופטור אפילו מקרן (קרבן אהרן):

מבשר ק"ק. כגון חטאת ואשם לאחר זריקת דמים דאין בו מעילה דגבי מעילה כתיב "וחטאה בשגגה מקדשי ה'" – קדשים המיוחדים לה' יש בו מעילה ומשלם חומש ואשם. ולא שאינן מיוחדים, דהיינו לאחר זריקה, דאינו משלם אלא קרן ולא חומש אף שהיה בשגגה:

לוקחים בדמו שלמים. שלא להוציא דמי קדשים לחולין. וכתב הראב"ד שאין זה אלא מעלה בעלמא שהרי התשלומין חולין גמורים הן, עיי"ש:

הוא וחומשו חמשה. היינו חומש מלבר שהוא רביע של קרן ודייק זה מדכתיב "עליו" - משמע שהחמישית יהיה עליו של קרן, נמצא שעם חומשו יהיה הקרן וחומשו חמשה, והוא רביעית מה שאכל שהוא חומש הכל (קרבן אהרן):