חפץ חיים על ספרא, אמור, פרק ד א

(א) אהרן עצמו מנין. כל כה"ג בכלל (ר"ש):

תלמוד לומר והוא. דהאי "והוא" יתר הוא, דהו"ל לומר "איש איש מזרע אהרן צרוע או זב", אלא ד"והוא" אתי לרבות על אהרן עצמו:

בקדשים לא יאכל וכו'. פי' דהאי "מזרע אהרן" יתר הוא, דהא בזרע אהרן הכתוב מדבר, אלא ללמד דזרע אהרן הוא דלא יאכלו מקדשים הראוים להן, דהיינו תרומה, עד יערב השמש עליהם, דהאי "אשר יטהר" בהערב השמש קאמר כדלקמיה. אבל ישראל אוכלין במעשר שני הראוין להן לאכילה אפילו טבולי יום אבל טמאים ממש לא דהוא גם כן קודש ועל זה כתיב "ולא יאכל מן הקדשים כי אם רחץ בשרו במים" וכדאמרינן ביבמות דף ע"ד:

אין טמא נפש אלא במגע. פי' אין טמא נפש מטמא אלא במגע אם נגע בו אדם וכלים אבל לא במשא לפיכך כתב "הנוגע בו":

ת"ל או איש. דהאי "או" ריבויא הוא לרבות שהנוגע דומה לרואה שאם נגע במשהו טמא: