חפץ חיים על ספרא, אמור, פרק ב ח

(ח) תאמר באשה שהיא מתחללת בכל מקום. כדאמרינן ביבמות (דף סח.) על הפסוק כי תהיה לאיש זר כיון שנבעלה לפסול (דהיינו גר עמוני מצרי ואדומי) פסלה. ואם תאמר מההוא קרא תיפוק לן גם הכא שהרי נבעלה לפסול לה. יש לומר דזה הפסול הוא רק משום זרות והכא איירינן לענין שילקה עליה משום חללה:

ואם נפשך לומר. מפרש (בקידושין דף ע"ז) מאי אם נפשך לומר משום דאיכא למיפרך מהיכן קמייתת לה מזרעה מה לזרעה שכן יצירתו בעבירה:

ת"ל לא יחלל ולא יחלל. משמע דמריבויא דוי"ו קדריש, וכן הגירסא בקידושין דף ע"ז. אבל בראב"ד ובר"ש הגירסא "תלמוד לומר לא יחל ולא יחלל", משמע דכפל הלמ"ד יורה על שני חילולין: