חפץ חיים על ספרא, אמור, פרק י ב

(ב) קידשוהו שלא בעדים. שטעו ב"ד וחשבו שבקריאתם שהוא קודש די והנה זו המשנה חלוקה בענינה היפך מן הראשונה שהראשונה היא אם לא קידשוה ביום שהיה ראוי לקדש אינו מקודש, וזו אם קידשוה ביום שלא היה ראוי לקדש שהוא מקודש. והשני חלוקות באמרו "אשר תקראו אותם" דדרשינן אשר תקראו אותם הם מועדי:

או שבאו עדים והעידו. וקבלו עדותן וקידשו החודש על פיהן:

ת"ל אשר תקראו אותם אם קריתם אתם מועדי. ופירושו כמו שמסיים אח"כ במשנה שאחריה אתם אפילו מוטעין וכו' ולפלא למה חלק דבר זה לשני בבות. והגר"א בהגהותיו גרס "ונמצאו זוממין קדשוהו אונסים וכו'" והוא בבא אחת ונכון מאוד: