חפץ חיים על ספרא, בהר, פרשה ג ו

(ו) אחד לוקח ואחד המוכר וכו'. דכתיב "וכי תמכרו ממכר לעמיתך או קנה וגו'", ובגמרא עביד צריכותא דלא נילף חד מחבריה:

אין אונאה לתגר. כשהוא מוכר. ופריך הגמרא וכי משום דהוא תגר אין לו אונאה? ומסיק דאיירי בתגר ספסר שקונה ומוכר מיד תמיד דיודע זבינתיה כמה שוה שהרי לא שהא בין קנייתה למכירתה ויודע כמה שילם בעבורה, ואחולי אחיל גביה. והאי דזבנה הכי משום דאתרמי ליה זבינתה אחריתא והשתא קהדר ביה:

מי שהוטל עליו. מי שנתאנה:

תן לי מעותי. אם נתאנה לוקח מבקש מעותיו ומבטל המקח לגמרי. ומוכח בגמרא דהוא הדין אם נתאנה המוכר גם כן הברירה בידו להחזיר לו הסחורה או להשלים לו מה שנתאנה: