חפץ חיים על ספרא, בהר, פרשה ג ה

(ה) אונאה ארבעה כסף. מעות כסף, שהם שש בדינר:

מעשרים וארבע כסף לסלע. אם היה המקח בדמי הסלע שהוא כ"ד מעות, דהשתא הוי האונאה שתות למחק – חייב להשיב לו כל אונאתו ד' כסף:

עד מתי מותר להחזיר. מי שנתאנה. והא דנקט לשון מותר לאשמועינן דליכא אפילו מי שפרע להחזיר המקח או שיתן לו אונאתו:

עד כדי שיראה. המקח לתגר או לקרובו, ואם שהא יותר - מחל לו:

ושמחו תגרי לוד. שהיו בקיאין בסחורה ומוכרין ביוקר: