חפץ חיים על ספרא, בהר, פרשה ג י

(י) בשעת היובל. פי' בשעה שהיובל נוהג:

אינו מותר לגאול. "אינו גואל" לא קתני אלא "אינו מותר לגאול", דאפילו איסורא נמי איכא. ואפילו אם לוקח רוצה – יש לו איסורא (ערכין כט, ב):

תלמוד לומר שנים תקנה מאת עמיתך. ומיעוט שנים - שנים. והיינו דשתי שנים ראשונים מוכרח השדה להיות ביד הלוקח ואח"כ יש לו רשות להמוכר לגאלה בדמים אך ינכה לו לפי החשבון עבור אלו השתי שנים:

מופלג מן היובל מנין. פי' הרי כתיב "במספר שנים אחר היובל תקנה", ומשמע בהשנים שסמוך להן היה יובל שעבר תקנה. במופלג מן היובל מנין שיוכל אדם לקנות שדה מחבירו. ת"ל לפי רוב השנים וגו' ולפי מעוט השנים וגו', ומקרא זה בא ללמדינו לפי דרכו שיוכל אדם למכור שדהו סמוך ליובל או מופלג, אבל עיקרו לא בא אלא להזהיר את הקונה שיזהר במקחו שלא ירבה לו בדמיו אם הוא סמוך לפני היובל ובא להודיע כי השדה תחזור לבעליה ביובל. מיהו אם ריבה לו בדמיו או מיעט אין לו אונאה שהרי אמרנו אין אונאה לקרקעות:

שני תבואות. פי' בכתוב כתיב "במספר שני תבואות ימכר לך", משמע דהשנים שתים שציוה התורה להיות ביד הלוקח יהיו שנים של תבואה, אבל שנת שדפון או ירקון אינו עולה במנין השתי שנים. והוא הדין שנת שביעית אינו עולה מן המנין:

נרה או הובירה. פי' היתה שנה הראויה לתבואה ונרה ולא זרעה או הובירה שהניחה בורה, שאפילו ניר לא עשה בה – איהו דאפסיד אנפשיה:

יכול לומר לו. פי' יכול הייתי לומר שיוכל המוכר לומר לו בעת שבא לפדותה הניחה לפני מליאה פירות כדרך שהנחתיה לפניך מלאה, דהרי אכל אז פירות שנתן לו והם פירות שנה אחת ופירות השנה הראשונה שהיתה בידו, ואם כן אם נתבכרה וצמח בה פרות השנה השנית קודם שנתמלא השתי שנים יאמר לו שיעזוב אותם לפניו מלאה:

ת"ל כי מספר תבואות וגו'. בגמרא הגירסא: "ת"ל במספר שני תבואות ימכר לך",ופירש"י במספר שני תבואות משמע כל תבואות שבשתי שנים מדהוי ליה למכתב מספר שנים או מספר תבואות דהוי משמע שתי תבואות: