חפץ חיים על ספרא, בהר, פרק ד ד

(ד) שיהא אדם אוכל הרבה ושבע. פי' יהיה לכם פירות הרבה ותוכלו לאכול מהן הרבה עד שתשבעו ולא יהא צריך למעט אכילתו בשביל להניח ליום מחר:

אף היא אינה סימן ברכה. שאינו שבע עד שיאכל הרבה:

אוכל ולא גוסי. פי' ר"ש אינו צריך למלאות בטנו עד שיהא פותח פה מחמת הבלו ועשן של מאכל, אלא באכילה מועטת ישבע וקל ובריא בה. (ולפי הנראה רש"י גם כן כיוון לפירוש זה שהרי פירש אוכל קמעא ומתברך במעיו, ובודאי כונתו למאמר זה של התורת כהנים):

שלא יהיה דבר חסר משולחנו שלא יהיה עולה לו. פי' שלא יתמלא רצונו אלא מכל מה שיתאווה יתמלא לו רצונו:

ולא גולים. כבר אמר למעלה. אלא הכא בא לומר בארצכם אתם יושבים בטח אבל אם תגלו לחו"ל לא תשבו בטח: