חפץ חיים על ספרא, בהר, פרק ג ו

(ו) בשנת היובל הזאת. פי' קרא יתירא הוא דהא ביובל משתעי, והול"ל "תאכלו תבואתה ותשובו איש אל אחוזתו", אלא הדר לומר "בשנת היובל" למעט בשנת היובל תשובו ולא בשביעית:

והלא דין הוא. שיהיה שביעית מוציא ולהכי אצטריך קרא למעטו:

אם היובל שאינו משמט כספים. כדיליף לקמיה מקרא:

ת"ל וזה דבר השמיטה. דמשמע זה דבר השמיטה ולא דבר היובל:

תשובו וגו'. קרא יתירא הוא, דכבר אמר ושבתם איש אל אחוזתו, ולזה אמרו שבא לרבות וכו':

ובא בנו וגאלה. שהוא הקרוב כדכתיב "ובא גואלו הקרוב אליו" - הקרוב קרוב קודם, וסד"א דכיון דבנו במקום אביו הוא ועדיין ירשנה ותשיב אליו דאחוזתו קרינא ביה ולא שייך בה השבה כלל, ת"ל תשובו דמשמע בכל מקום ואפילו הבן חוזר לאביו. והגר"א גרס "המקדיש", וכן הוא גירסת הילקוט, והוא גמרא מפורשת בערכין דף כה ע"א, וביאורו דהא קי"ל המקדיש שדה ובא אחר ופדה אותה כשמגיע ביובל חוזרת לכהנים וקמ"ל קרא דאם בנו פדה אותה מן ההקדש כשמגיע יובל חוזרת לאביו: