חפץ חיים על ספרא, בחוקתי, פרשה ה א

(א) אלו נאמר וכו'. קאי אקרא (ויקרא, כז) "אך בכור אשר יבוכר לה' בבהמה לא יקדיש איש אותו", אלו נאמר "בכור אשר יבוכר לא יקדיש" ולא כתיב "איש אותו" ולא כתיב "בבהמה" הייתי אומר בכור אדם לא יקדיש שום דבר להקדש. והא דקאמר "אם שור אם שה לה' הוא" – משם ואילך מיירי בבכור בהמה:

ת"ל אותו. ללמד שעל בכור בהמה קאי:

עדיין אני אומר וכו'. דאכתי הוי אמרינן "אך בכור" אבכור אדם קאי, וה"ק אך בכור אדם, לאשר יבוכר לה' - דהיינו בכור בהמה, לא יקדיש אותו לקדושה אחרת, אבל אחרים יהיו מקדישין אותו לקדושה אחרת, דהיינו אותן שאינן בכור מותרין להקדיש בכור בהמה לקדושה אחרת להיות עולה או שלמים:

ת"ל בבהמה בבהמה עסקתי ולא באדם. פי' לכך כתיב "בבהמה" דלא אצטריך, לגלוי דהאי קרא רק בבכור בהמה מיירי שאין שום אדם רשאי להקדישו לשאר קדושה: