חפץ חיים על ספרא, בחוקתי, פרשה ד ג

(ג) מנין לרבות המתה ולהוציא וכו'. אחרי ששניהם אין להם העמדה, מה ראית לרבות זו ולהוציא זו:

הרי אנו למידין אותה מבהמה טמאה. פי' מדהוציאו בלשון 'טמאה' ללמד דמתה שמרבינן צריכה להיות כעין טמאה, מה טמאה מיוחדת ששוה שעת פדיונה לשעת הקדשה, דבתרוויהו לא חזיא להקרבה דהא טמאה היא – אף אני ארבה המתה קודם שהקדישה שבשעת הקדשה ובשעת פדיונה לא חזיא להקרבה, וממעט את שהקדישה ואח"כ מתה לפי שבעת הקדישה היתה ראויה להקרבה ואחר מיתתה לא. (ועיין בר"ש שמביא בשם ירושלמי דמע"ש פירוש אחר בברייתא זו):