חפץ חיים על ספרא, בחוקתי, פרשה ג ח

(ח) והיה מה ת"ל. מלת "והיה ערכך" דהוא יתר, דהול"ל "בערכך נפשות לה' הזכר מבן עשרים שנה ועד בן ששים שנה והיה ערכך חמישים שקל":

שלא היו בכלל ערכים. וכדלקמיה. ופחות מחודש דכתיב "ואם מבן חודש וגו'" משמע דפחות מזה אין לו ערך:

ת"ל והיה. דאם אינו ענין לערכין דהא ליתנהו בערכין, תנה את הריבוי הזה לדמים. ובגמרא (ערכין ד, א) מפרש דהא פשיטא אם אמר דמיו של טומטום זה עלי דחייב ליתן דמי שויו, דלא גרע מאילו אמר דמי דקל זה עלי דצריך לשלם לבה"ב, אלא עיקר הרבותא אפילו אם אמר דמי ראשו או שאר אבר שהנשמה תלויה בו חייב ליתן דמי כולו: