חפץ חיים על ספרא, בחוקתי, פרשה ג ו

(ו) או יכול וכו'. פי' ואילו לא אמר אלא וערכך הייתי ממעט כל האיברים אפילו איברים שהנפש תלוי בהם כגון שאמר ערך ראשי או ערך לבי עלי:

ת"ל נפשות. "בערכך נפשות", דבנפש תלה רחמנא לומר שאם העריך דבר שהנשמה תלויה בו הוה ליה ככולו ונותן דמי כולו:

לא המת. שאם אמר "ערך מת זה עלי" לא אמר כלום. ובגמרא פריך והא אפיקתיה. ומשני קרי ביה נפש נפשות. ואע"ג דמת אסור בהנאה מן התורה ואין לו דמים – מכל מקום איצטריך קרא סד"א דאיתיה בערכין דומיא דמנוול ומוכה שחין דליתיה בדמים ואיתרבי. קמ"ל:

ולא אוציא את הגוסס. שאם אמר גוסס "ערכי עלי" יהא מחוייב לקיים:

הכי גרסינן: תלמוד לומר והעמיד והעריך. דכתיב "ואם מך הוא מערכך והעמידו לפני הכהן והעריך אותו הכהן":

ואת שאין לו העמדה. וגוסס אינו יכול לעמוד. ובגמרא פריך דמת נמי תיפוק ליה מקרא ד"והעמיד והעריך", וקרא ד"נפשות" יתירא הוא. ומשני דאין הכי נמי, וקרא ד"נפשות" לא אתא אלא לרבות מנוול ומוכה שחין כדדריש לקמיה: