חפץ חיים על ספרא, בחוקתי, פרשה ג יד

(יד) ת"ל יעריכנו. שהוא יתר, דהרי כבר אמר "והעריך אותו הכהן", אלא לרבות דאפילו מת הנערך אחר שאמר "ערך פלוני זה עלי", כיון שהיה חי בשעה שנתחייב בערכו, לזה יעריכנו אחר היותו מת:

שלא יתן אלא בזמן הערך. דאם העריך עצמו והיה פחות מן בן כ' דהוא ערך קטן, ואח"כ כשבא לפני הכהן להעמידו וליתן ערכו גדל על עשרים – אינו נותן אלא הערך שנתחייב בשעה שאמר "ערכי עלי". והוא הדין לחומרא, דאם העריך עצמו והיה פחות מששים, ואח"כ בשעת נתינת הערך נעשה יתר מששים – מחוייב ליתן ערך גדול כזמן הערך. ויליף זה בגמרא (ערכין יח, א) מדכתיב "כערכך יקום", משמע דאזלינן בתר זמן הערך:

לא יד הנידר. שאינו תלוי בהשגת יד הנידר, אלא בנודר, דהיינו עני שהעריך את העשיר נותן ערך עני. ועשיר שהעריך את העני נותן כערך הקצוב בתורה:

בין איש וכו'. פי' תחלה השמיענו דהשג יד נידון לפי השגת ידו של הנודר, אבל פרטי דיני ערכין דהיינו שיש חילוק בערכין בין איש לאשה ובין קטן לזקן – זה אינו תלוי בנודר אלא בנידר. וזהו דמסיים "מכאן אמרו וכו'" והוא משנה ריש פרק ד' דערכין:

השיג יד בנודר. עיין בערכין דף י"ז (ערכין יז, א) דמסיק הגמרא דתנא נקט לישנא דקרא "על פי אשר תשיג יד הנודר", אבל באמת היה לו לומר השג יד במעריך והשנים בנערך, עיי"ש:

והשנים בנידר. דהיינו שיש חילוק בין קטן לגדול ולזקן:

והערכין בנערך. דהיינו שיש חילוק בין זכר לנקבה והכל תלוי בנערך:

והערך בזמן הערך. כנ"ל:

בנין אב וכו'. דתיבת "הכהן" יתירא, דביה משתעי קרא, והיה לו לומר "יעריכנו" ותו לא. אלא בא לרבות לכל הנערכים שיהו בכהן. ועיין בסנהדרין דף י"ד בגמרא: