חפץ חיים על ספרא, בחוקתי, פרק יא ו

(ו) שלא ישהא. בלי איחור מדכתיב ביום ההוא:

שאפילו מרגלית בקלים. פירוש: אדם קל ועני שהעריך עצמו ויש לו מרגלית – לא ישהנה הגיזבר לומר לו העלה אותה לכרך ולפי אותן הדמים תן אלא לפי מה ששוה כאן שמין וזה משהא אותה וימכרנה כמה שירצה ולפי דמים ששמאוה יתן שהרי בזמן ששמאה כהן לא היה לו יותר: