חפץ חיים על ספרא, בחוקתי, פרק י ח

(ח) מנין שאין מחשבין חדשים להקדש. הגר"א כתב דברייתא זו מיותרת היא, דכבר שנאה מקודם עם הטעם מקרא. וע"פ הדחק אפשר ליישב קצת דברייתא זו מפרש לברייתא הקודמת מ"ט אין גואלין לאחר היובל פחות משנה לפי שאין מחשבין חדשים להקדש והיינו שאם בא לגאול באמצע איזה שנה אין מחשבין להקדש החדשים שעברו ולנכות אותם אלא משלם בעד החדשים שבאים לפניו כבעד שנה שלמה. ומ"מ תיבת "מנין" לא אתיא שפיר:

אבל הקדש מחשבים חדשים. פי' ואם ריוח של הקדש הוא שנחשוב אותה יציאת חצי שנה שיצאה כגון שבא לגאלה מן ההקדש בפלגא דארבעים ותמניא דאי חשבת לההיא יציאה להקדש הו"ל פחות משתי שנים וגובה ההקדש חמשים סלעים שלמים דלא מיפרקא בגירוע ואם לא נחשיב אותן חדשים שיצאו הו"ל שתי שנים לפני היובל ואיכא פסידא דהקדש דלא שקיל אלא שתי סלעים ושני פונדיונין – הכא ודאי מחשבין אותן ביציאה גמורה:

ת"ל וחשב לו הכהן מ"מ. הכי גרסינן בגמרא והיינו דתיבת "וחשב" משמע דצריך לחשוב הדבר כמו שהוא, ומה דמסיים הברייתא את הכסף על פי השנים הנותרות, דרצה לכלול בזה גם טעם לרישא דברייתא דהיכא שאין בזה ריוח להקדש כגון שהוא איזה שנים לפני יובל כגון ב' וחצי אז צריך הגואל לשלם בעד חצי השנה כבעד שנה שלמה: