חפץ חיים על ספרא, בחוקתי, פרק י ז

(ז) מנין שאין מקדישין לפני היובל פחות משתי שנים. פי' דהמקדיש באמצע היובל כגון י' שנים או עשרים אחר היובל מחשבים השנים הנותרות עד היובל הבא ונותן סלע ופונדיון לכל שנה כדכתיב "ואם אחר היובל יקדיש את שדהו וחישב לו וגו' ונגרע מערכך", והיינו גירוע שאינו נותן חמישים שלמים. והמקדיש שתי שנים לפני היובל פודה אותה בשתי סלעים ושתי פונדיונות כדכתיב "על פי השנים הנותרות". אבל המקדיש שדה אחוזה פחות משתי שנים לפני היובל אין כאן גירוע ואם בא לגאלה נותן חמישים שקלים שלמים דגבי גירוע כתיב "על פי השנים הנותרות ונגרע", ומיעוט "שנים" שנים, ולהכי קמ"ל מתניתין בעצה טובה שיהא אדם חס על נכסיו ולא יקדיש שדהו פחות משתי שנים לפני היובל שלא יפסיד מ"ח סלעים (אבל ודאי בדיעבד אם הקדיש אפילו יום אחד לפני היובל מקודשת). וזהו שמסיים הברייתא "ת"ל וחישב לו וכו' ע"פ השנים הנותרות", ר"ל ומיעוט שנים שתים, ואם כן יפסיד מ"ח סלעים:

ולא גואלים לאחר היובל. לאו לאחר היובל סמוך ליובל קאמר אלא האי אחר אפילו אחר כ' או ל' שנה קאי, והכי קאמר הבא לגאול באמצע היובל וליתן סלע ופונדיון לשנים הבאים והיה עומד בניסן שהוא אמצע השנה, לא יאמר חצי סלע וחצי פונדיון אני נותן משנה זו אלא נותן סלע ופונדיון שלם והיינו דקאמר אין גואלין פחות משנה דכמה דלא נפקא לה כולה שתא לא מגרעא לה כלל ויהיב גאולת שנה שלימה:

ת"ל וחשב לו וכו השנים הנותרות. החלוקה הראשונה יליף לה מריבוי שנים שהם שתים והשנייה מאומרו שנים דמשמע שנה שלמה ולא חציו: