חפץ חיים על ספרא, ברייתא דרבי ישמעאל יז

(ז) וכתוב אחד אומר מן השמים וכו' עד ליסרך. טעות סופר, וכצ"ל וכתוב אחד אומר "כי מן השמים דברתי עמכם", בא הכתוב השלישי והכריע ביניהם דכתיב "מן השמים השמיעך את קולו ליסרך וגו' ועל הארץ הראך את אשו הגדולה ודבריו שמעת מתוך האש" – קולו מן השמים ודיבורו על הארץ [גירסת הגר"א]. וכן הוא במכילתא פרשה יתרו "דבר אחר מלמד וכו'" [הגר"א, ובמכילתא אית זה בשם רבי עקיבא]:

הלל הזקן וכו'. הגר"א הגיה שצריך לגרוס זה אחר סוף פסקא חי"ת ונכון הוא דלמה לו להכניס דבריו באמצע הענין:

דרש שבע מדות וכו'. הלל נמי לא פליג אכולהו י"ג מדות דר' ישמעאל מיהו כשדרש לפני זקני בתירא לא אצטריך ליה אלא הני שבע מדות ודרשינהו. ואית דמפרשי דהלל לשון קצר נקט וקמ"ל דהני י"ג מדות דר' ישמעאל איכא למכללינהו בהני שבע:

וכלל ופרט. כלול בזה כל עניני פרט וכלל המבואר למעלה:

וכיוצא בו במקום אחר. זהו מדת בנין אב בין מכתוב אחד בין משני כתובים:

ודבר למד מענינו. והוא הדין ללמד מסופו: